<h1>העיטור אות ת' תנאי</h1>
<h2>דף מד:</h2>
הענין השמיני בדבר שבא לעולם תנאו קיים ואם לאו תנאו בטל וכל תנאי שהתנה על דבר שלא בא לעולם ואינו בידו תנאי דברים וקנין דברים הוא וכגון ההוא דתגרי דכתבינן במאמר קנין והא דגרסינן בירושלמי פרק שבועת (העדות) [הדיינים] (ה"ו) אילין דכתבין על מנת שיש לי רשות לגבות מן המטלטלין לא גבי משום האי טעמא הוא ואינו גובה מן המטלטלין המשועבדים דמתנה הוא בדבר שלא בא לעולם ואמר רבי מנא אין כתב ואמר אף על גב דלית בי דינא יהב גבי.
<h2>דף קכו:</h2>
תמצא עיקר התנאים על ארבעה עשר ענינים שבהם מתקיים התנאי ומתבטל. הענין הראשון שיהא דבר היתר כדתניא (כתובות נ"ו.) האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה הרי זו מקודשת ותנאו בטל דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר בדבר של ממון תנאו קיים וקיימא לן כר' יהודה. ירושלמי (ב"מ פ"ח ה"ז) על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה תנאו קיים על מנת שאם אמות לא תהא זקוקה ליבם הרי זו מקודשת ותנאו בטל. ודוקא כגון שאר כסות ועונה דודאי קא עקר אבל אם אמר לה הרי זה גיטך על מנת שתאכלי דבר איסור לאו איהו קא עקר דאטו מי קאמר לה לא סגיא דלא אכלת לא תיכול ולא תתגרש. כדתניא (גיטין פ"ד:) הרי זה גיטיך על מנת שתאכלי בשר חזיר ואם היתה זרה על מנת שתאכלי בתרומה ואם היתה נזירה על מנת שתשתי יין נתקיים התנאי הרי זה גט ואם לאו אינו גט.
גרסינן בכתובות בפרק הכותב (פ"ג.) כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך בפירותיהן ובפירי פירותיהן בחייך ובמותך הרי זה אינו אוכל פירות בחייה ואם מתה אינו יורשה רבן שמעון בן גמליאל אומר אם מתה יורשה מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל. ואמר רב הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ירושלמי (כתובות פ"ט ה"א) אמר רבי יוסי אילין דכתבין אין מיתת בלא בני כל מה דילה תיהדר לבי נשא תנאי ממון הוא וקיים. זה הלשון בהלכות רב אלפס. ולשון אחר מצאתי שכתוב ולית הלכתא כרב דהא קיימא לן בדבר שבממון תנאו קיים. ורבינו חננאל קשיא ליה הלכתא אהלכתא וסמך על הירושלמי דגרסינן התם (כתובות פ"ט ה"א) הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאם מתה ירשנה אבל לא לענין דבריו שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל בתנאי גוף אבל בתנאי ממון תנאו קיים וזה תנאי ממון הוא ולמה אמרינן תנאו בטל שבסוף הוא זכה בהן [כלומר אין ירושתה אלא אחר מיתתה נמצא שהוא מתנה עכשיו על דבר שלא בא לעולם כמו שמתנה על ירושת אביו]. ומסתברא דאי איתה להאי טעמא לא הוה שתיק גמרא דילן מינה והוה ליה למימר ולאו מטעמיה משום האי טעמא דירושלמי וטעמא אחרינא הוא דאיכא. ואליבא דרב ליכא לפרושה אלא כפירושא דגמרא דהא סבירא ליה דמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל כרבן שמעון בן גמליאל אבל אנן סבירא לן דמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים בדאורייתא ובדרבנן תנאו בטל דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וירושת הבעל דרבנן והיינו דאמר הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאמר אם מתה יורשה. ולאו מטעמיה דאילו רבן שמעון בן גמליאל סבר תנאו בטל ואנן סבירא לן תנאו קיים וירושת הבעל דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. והילכך איתא לדרבן שמעון בן גמליאל ואיתא לירושלמי דתהדר פורנא לבי נשא דהוה ליה כמתנה על מנת להחזיר. ואיתא לדרב כהנא דאמר נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר מתנה עליה שלא יירשנה בירושה דאורייתא. ונהי דאינו יכול להתנות בירושה דאורייתא כדאמרינן ביש נוחלין (קכ"ו:) האומר בני בכורי לא יטול פי שנים לא אמר ולא כלום ואפילו לרבי יהודה משום דלא ידע דמחיל אבל איתיה לבן וידע ומחיל יכול להתנות ולומר אי אפשי בה ורבינו חננאל סבירא ליה דאינו יכול להתנות שסמך על הירושלמי ואנן לא נהירא לן. ואיתא נמי לדרבא דאמר כל האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זאת שומעין לו ודוקא כגון זאת דמצי למימר טעמא מאי משום תקנתא דידי והכי נמי תקנתא דרבנן כגון פירות ומציאה וזולתן אבל ירושת הבעל דאתיא מדרשא דרבנן אין אדם יכול להתנות דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. והגה שבהלכות דליתא לדרב ליתא דהלכה כרבן שמעון בן גמליאל. וכן פסק רבינו חננאל ובעל מתיבות. והכא נמי שמעינן ליה לרבי יהודה דאמר בדבר של ממון תנאו קיים דוקא בדאורייתא אבל בדרבנן תנאו בטל כדאמרינן בפרק אף על פי (נ"ו.) ר' יהודה אומר רצה כותב לבתולה שטר של מאתים והיא כותבת לו התקבלתי ממך מנה טעמא דכתבה ליה הא לא כתבה ליה לא. והא שמעינן ליה לרבי יהודה דאמר בדבר של ממון תנאו קיים קסבר ר' יהודה כתובה דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. וקיימא לן כרבי יהודה ואפילו בדבר של ממון תנאו בטל. ואף על גב דרבי יהודה סבר במילתא דלא שכיח לא עבדי רבנן חיזוק לדבריהם דוקא פירות כדאמרינן (שם) לכל יש כתובה ולא לכל יש פירות אבל ירושה דומיא דכתובה היא שכל אדם יורש את אשתו כשתמות. ומיתה נמי הא שכיחא כדאמרינן בפרק כל הגט (ל':) חברך מית אשר איעתר לא תאשר וכי עבוד רבנן תקנתא במילתא דשכיח.
והא דאמרינן בדבר של ממון תנאו קיים דוקא דידע וקא מחיל כגון האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה אבל היכא דלא ידע כגון איש פלוני בכורי לא יטול פי שנים תנאו בטל. והאומר לחבירו על מנת שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה נמי בידע אבל בסתם יש לו עליו אונאה כדתניא (ב"מ נ"א:) במה דברים אמורים בסתם אבל במפרש מוכר שאמר לו ללוקח חפץ שאני מוכר לך במאתים יודע אני בו שאינו שוה אלא מנה על מנת שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה. ואית דמפרשי דהא דרבן שמעון בן גמליאל דאמר אם מתה יירשנה לא ידע דמחיל הוא דהא לא ידע מי מאית ברישא ודכולי עלמא תנאו בטל ולא קשיא הלכתא אהלכתא.
<h2>דף קנז.</h2>
הענין השמיני בדבר שבא לעולם תנאו קיים ואם לאו תנאו בטל וכל תנאי שהתנה על דבר שלא בא לעולם ואינו בידו תנאי דברים וקנין דברים הוא וכגון ההוא דתגרי דכתבינן במאמר קנין והא דגרסינן בירושלמי פרק שבועת (העדות) [הדיינים] (ה"ו) אילין דכתבין על מנת שיש לי רשות לגבות מן המטלטלין לא גבי משום האי טעמא הוא ואינו גובה מן המטלטלין המשועבדים דמתנה הוא בדבר שלא בא לעולם ואמר רבי מנא אין כתב ואמר אף על גב דלית בי דינא יהב גבי.
